כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח' נ' ברוך ואח'

ב"כ המבקשים: עו"ד פאנוס

ב"כ המשיבה: עו"ד לקס סלונימסקי

החלטה

האם דחייה ללא נימוקים של תביעה קטנה שהגיש מבוטח בגין נזקיו העקיפים מקימה מעשה בית-דין בתביעת תחלוף שהגישה המבטחת בגין נזקים ישירים ובתביעה שכנגד שהוגשה.

עיקרי העובדות

המשיבה, כלל חברה לביטוח, ביטחה את רכבה של הגב' אנה קלימוב (המבוטחת) בביטוח מקיף. ב-8/10/08 ארעה תאונת דרכים בין רכב השייך למבוטחת לבין רכב השייך למבקשת 2.

המבוטחת ובן זוגה הגישו תביעה לבית-המשפט לתביעות קטנות כנגד המבקשות ובה תבעו את הנזקים שנגרמו להם, ישירים ועקיפים כאחד. לימים החליטה המבוטחת להיפרע מפוליסת הביטוח וקיבלה מן המשיבה את נזקיה בקיזוז השתתפות עצמית. בהתאם צמצמה המבוטחת את תביעתה בבית-המשפט לתביעות קטנות לנזקים העקיפים בלבד.

בעקבות זאת הגישה המשיבה תביעת נזק על סך של 4,873 ₪ כנגד המבקשות מכוח זכות התחלוף הנתונה לה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1961, וזאת בשל סכום הכסף ששלמה למבוטחת. המשיבה 2 מצידה הגישה תביעה שכנגד על סך של 4,123 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה. עיון בכתבי הטענות מעלה כי הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת היקף הנזקים שנגרם לכל אחד מן הרכבים.

ביני-לביני, התקיים ב-30/12/09 דיון בבית-המשפט לתביעות קטנות בתביעתה של המבוטחת, ולאחר דין ודברים שלא הועלו לפרוטוקול, הגישו המבוטחת ובן זוגה בקשה בכתב לפיה הם "מבקשים לסגור את [התיק] לפי המלצת השופטת". בעקבות זאת החליט ביהמ"ש בפתקית כי "לבקשת התובעים הנני מורה על דחיית התובענה ללא צו להוצאות" (ת.ק. 6039-01-09).

טענות הצדדים

לטענת המבקשים, דחיית התביעה בבית-המשפט לתביעות קטנות מקימה מעשה בית-דין המחייב את דחיית תביעתה של חברת כלל התובעת מכוח זכות התחלוף הנתונה לה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1961, וכן ואת קבלת התביעה שכנגד. המשיבה מצדה טוענת כי לא ניתן לה יומה בבית-המשפט וכי לא ניתן להקים מעשה בית-דין או השתק פלוגתא על יסוד דחיית התביעה שניתנה ללא נימוקים וללא דיון מהותי בתיק. בעלי הדין, ובעיקר המבקשות, הרחיבו בנוגע להשלכות פסיקתו של בית-המשפט העליון ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה ויינשטיין (2009) בה נקבע כי פסק דין שניתן במעמד התובע בשל אי-התייצבות הנתבע עשוי להוות מעשה בית-דין, וכי מעשה בית-דין זה עשוי להשליך גם על צדדים קרובים שלא נכחו בדיון, ובענייננו על חברת הביטוח שהיא חליפתו של המבוטח.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות. כידוע, כפי שנפסק בפרשת רלה ויינשטיין ובפרשות רבות נוספות, תנאי לקיומו של השתק פלוגתא הוא שנתקבלה הכרעה פוזיטיבית ב"פלוגתא העיקרית", שההכרעה הייתה מבוססת על ממצא חיובי להבדיל מחוסר הוכחה, ושלצד שנגדו מועלית טענת השתק היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא (ראו למשל: רע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (2010); וראו גם ניתוחה המקיף של כב' השופטת מיכל ברק נבו בת.א. (ת"א) 15659/08 מגדל חברה לביטוח נ' פרנזאי דסקאמפ פריז (2009)).

אף אחד מתנאים אלו אינו מתקיים בענייננו.

תביעתה האישית של המבוטחת בגין נזקים עקיפים נדחתה בבית-המשפט לתביעות לבקשתה וללא נימוקים. הואיל ולא פורטו טעמי הדחייה או טעמי המלצת בית-המשפט לא ניתן לומר כי ניתנה הכרעה פוזיטיבית בשאלת האחריות לתאונה, ולא ניתן לשלול כי בית-המשפט המליץ על משיכת התביעה מטעמים אחרים, למשל משום שהמבוטחת לא הציגה ראיות לנזקיה או משום שתיקונם של פגמים דיוניים בתביעה היה גורם להוצאות הגבוהות מסכום התביעה. במצב דברים זה, ובהעדר ממצא עובדתי כלשהו בשאלת האחריות לתאונה, לא נוצר השתק פלוגתא בשאלה זו וממילא לא נוצר מעשה בית-דין בתביעת התחלוף שהגישה המשיבה. מקל וחומר שאין כל מעשה בית-דין בתביעה שכנגד, שכן באין קביעה פוזיטיבית לפיה המבוטחת אחרית לתאונה נדרשות המשיבות להוכיח את תביעתן הן בשאלת האחריות ובוודאי בנוגע לשיעור נזקיהן השנוי במחלוקת.

בהקשר זה אבקש להעיר כי קיים שוני מהותי בין דחיית-התביעה ללא נימוקים (כבענייננו) לבין קבלת התביעה במעמד צד-אחד, שכן אז מוכרעת התביעה הכרעה פוזיטיבית על יסוד טענות התובע ולא על ממצא הנובע מחוסר הוכחה (ראו רע"א 1170/08 הנ"ל).

די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה, אולם למעלה מן הצורך אוסיף ואבהיר כי בנסיבות העניין ספק רב גם אם ניתן להגדיר את חברת הביטוח כ"צד קרוב" שהשתק פלוגתא חל עליו. טעם הדבר: בתי המשפט הכירו אמנם באפשרות שהשתק פלוגתא יחול גם על אדם שלא היה צד להליך, אולם תנאי לכך הוא שלאותו צד ניתנה אפשרות, ולוּ עקיפה, להציג את עמדתו בבית-המשפט. בענייננו לא היה למשיבה יומה בבית-המשפט וכלל לא הוכח שהייתה ערה לתביעתה האישית של המבוטחת או שניתנה לה הזדמנות כלשהי להעלות את טענות. ברי כי אם בית-המשפט לתביעות קטנות היה שומע נהגים וקובע ממצאים עובדתיים ברורים היה לכך משקל רב, ברם, עדיין קיים קושי מהותי ביותר בכבילת חברת הביטוח – שעשויה לתבוע סכומי כסף גדולים – בהתנהלותו של המבוטח התובע סכום כסף קטן בהרבה. מכל מקום, פסקי הדין שעליהם נסמכו המבקשות נוגעים למצב שבו נטען השתק כנגד צד להליך שמחדליו הביאו לתוצאה פלונית, ולא כנגד מי שכלל לא נטל חלק בהליך ולא הוכח שהיה צד לו.

אציין כי אף שחברות הביטוח ובאי כוחן מביאות סוגיה זו של כפל הליכים בין תביעת המבוטח לתביעת התחלוף של המבטח לפתחו של בית-המשפט שוב ושוב, נראה כי פתרונה היעיל ביותר יהא דווקא במסגרת מערכת היחסים החוזית שבין מבטח למבוטח. הסדרה מעין זו תוכל למנוע מראש כפל הליכים, תחסוך בהוצאות, תסייע למבוטחים, ותעודד מבוטחים לבוא ולהעיד בבית-המשפט במסגרת תביעת התחלוף.

סוף דבר: אני דוחה את הבקשה. המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות בסך 1,000 ₪ ומע"מ. דיון ההוכחות יתקיים במועדו.

ניתנה היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.